נשימות סרעפתיות
איך זה עובד?

אני בטוחה שכבר שמעת שנשימה מרגיעה

אבל…. לא כל נשימה!

מסתבר שאפשר לנשום בכל מיני דרכים.

מתוך כולם, ישנו שסוג אחד של נשימה שנמצא במחקרים שהוא הכי מרגיע מכולם.

רגע לפני שנעבור לפרקטיקה,

אני רוצה להכיר לך 2 מערכות עצבים שקיימות אצלינו בגוף

1. מערכת העצבים הסימפטטית (שקשורה לאיברים הרצוניים בגוף)
2. מערכת העצבים הפארא-סימפטטית (שאחראית על הרוגע וקשורה לאיברים הלא רצוניים בגוף)

אלו 2 מערכות עצבים שלא יכולות לעבוד ביחד בשיא עוצמתן.

תמיד אחת תהיה דומננטית על פני השניה.

ואם אחת דומיננטית, השניה במצב ההפוך.

במצב של סטרס, לחץ ומתח המערכת הסימפטטית היא הדומיננטית, ונועדה לאפשר לנו להתמודד במצבים האלו. לרוץ מהר, לברוח, להיות בדירכות. ובאותו הזמן המערכת הפארא-סימפטטית לא יכולה לעבוד בשיא עוצמתה.

מה הבעיה שהמערכת הסימפטטית תהיה בדומיננטיות?

הבעיה מתחילה כאשר המערכת הסימפטטית תופסת דומיננטיות רוב הזמן, ימים שלמים, תקופות שלמות.

כאשר היא בדומיננטיות רוב הזמן, הגוף פחות מתעסק בתפקודים היומיומיים שלו שכרגע "פחות חשובים", תפקודים כמו ריפוי רקמות בגוף, חילוף חומרים תקין, ניקוי הרעלים הקבוע שמתרחש כל הזמן, חיסול וירוסים, חיידקים, ותאי סרטן, וכו'…

למה? כי הגוף חושב שהוא במצב של סכנה. ומפנה את כל המשאבים שלו להתמודדות עם אותה "סכנה" לא משנה אם היא אמיתית או דמיונית. כך הגוף מרגיש!

אנחנו נרצה תמיד ליצור מצב שהמערכת הפארא-סימפטטית שלנו היא זו שתתפוס את ההנהגה על הגוף שלנו רוב הזמן.

גם בשביל גוף בריא יותר, וגם כדי להרגיש יותר שלוות ורגועות במהלך היום.

ויש כמה דרכים לעשות את זה…

הדרך הראשונה היא עבודה מנטלית, דימיון מודרך, הבנה שאין ממה לפחד ברגע זה ושזה רק המחשבות שלי שמלחיצות אותי, חיזוק באמונה וביטחון וכד'….

אבל יש גם דרך נוספת. דרך אולי הרבה יותר קלה, שבסך הכל דורשת פעולה פיזית אחת קטנה.

זוכרת שהמערכת הפארא-סימפטטית קשורה לאיברים הלא רצוניים בגוף?

אם כך, איך יהיה אפשר להפעיל אותה ע"י פעולה פיזית? הרי היא לא רצונית!

מחקרים רבים בדקו וגילו שיש לנו איבר אחד ויחיד בגוף שהוא גם רצוני (כלומר אפשר להפעיל אותו באופן רצוני כמו שאני מרימה יד), וגם שייך למערכת הפארא-סיפטטית שלנו.

הם עשו מחקר ובדקו האם הפעלה רצונית של אותו איבר מפעילה את המערכת הפארא-סימפטטית, וגילו שאכן כך. ככל שהופעל האיבר הזה באופן רצוני כך הגוף התמלא בשלווה ורוגע בגלל דומיננטיות פארא-סימפטטית שהתרחשה בו.

האיבר הזה הוא הסרעפת. הסרעפת הוא שריר רוחבי שנמצא מעל לקיבה ומתחת לריאות.

כשאנו נושמים ע"י זה שאנו מורידים את הסרעפת בשאיפה, ומעלים אותה בנשיפה, אנחנו מפעילים את אותו איבר ששייך למערכת הפארא-סימפטטית וכתוצאה מכך- מפעילים את אותה מערכת עצבים בגוף!

כך אנחנו יוצרים דומיננטיות פארא-סימפטטית ומתמלאים בשלווה ורוגע.

והנה התרגיל:

מי שלא יודעת איפה הסרעפת שלה ולא בטוחה שהיא מפעילה את השריר הנכון:

בשכיבה על הגב לשים ספר כבד על הבטן ולראות שבכל שאיפה הספר עולה. זה סימן שאת מפעילה את הסרעפת.

דרך נוספת לדעת אם את מפעילה את הסרעפת זה לשים יד על הבטן בזמן שאת נושמת עמוק. אם הבטן יוצאת החוצה- את משתמשת בסרעפת. אם הבטן נכנסת טיפה פנימה, זהו סימן שאת משתמשת בשירירי בית החזה.

לכמה זמן?

מניסיון אישי שלי לאחר שמתרגלים את אופן הנשימה הזה במשך כמה ימים, אפשר להרגיש רוגע עמוק מאוד כבר אחרי 12 נשימות רצופות במהלך היום.

אבל, מחקרים בדקו ומצאו, שמי שמקדישה 8 דקות רצופות לנשימות סרעפתיות, אפקט הרוגע נמשך אצלה לאורך 5 שעות אחרי אותם 8 דקות.

12 נשימות כאלה לפני השינה עוזרות לשינה טובה ועמוקה יותר.

כמה נשימות כאלה לפני התפילה עוזרות לתפילה לצאת ממקום עמוק יותר.

מניסיון אישי, גם באמצע מטלות היומיום, כמה נשימות כאלה יוצרות חיבור פנימי גבוה יותר עם המטלות היומיומים, הטיפול בילדים, ניקיון הבית, הבישולים, ואפילו בעבודה, בעסק וכד' ומאפשרות את חיבור לה' שמינה אותנו על כל אלה, מתוך הבנה שזה תפקידנו.

תספרי לי איך השפיעו עלייך הנשימות הסרעפתיות

מחכה לשמוע!

בברכת רוגע ושלווה בכל רגע ובכל מצב